שלושה אחים. אח גדול, אח אמצעי ואח קטן. האח הגדול מסתכל עלינו. הוא מניף את שתי הידיים באוויר. אולי הוא מרים את הידיים כדי להגן על האנשים ועל המבנים שמאחוריו, להגן עליהם מאיתנו. אבל אולי הוא בכלל מרים את הידיים כדי שנבוא ונחבק אותו. גם האח האמצעי מסתכל עלינו. גם האח האמצעי מרים ידיים. האח האמצעי מרים את הידיים קצת יותר גבוה מהאח הגדול. אולי הוא מרים ידיים משמחה, שאנחנו באים לכיוונו. אבל אולי הוא בכלל מנופף לנו לשלום, כי אנחנו מתרחקים ממנו. גם האח הקטן מסתכל עלינו. גם האח הקטן מרים ידיים. האח הקטן מרים את הידיים קצת יותר גבוהה מהאח האמצעי. האח הקטן מרים את הידיים כמו שמרים את הידיים מישהו שמכוונים אליו אקדח. אבל אולי הוא בכלל מרים את הידיים בשביל לחבק את אמא שלו. תראו, הידיים כרוכות סביב האישה הזאת, האימא. זה אומר שהוא פונה עם כל הגוף אל אמא שלו ורק הראש שלו מופנה אלינו. ככה עושים ילדים ביישנים. גם האימא של האחים מסתכלת עלינו. אבל הגוף שלה פונה הצידה. אפשר לראות לפי החזה. אולי היא מסתובבת לכיווננו, כדי לברך אותנו. אבל אולי היא בכלל מפנה את הגב אלינו, בשביל לחזור הביתה, בשביל להתרחק מאיתנו. גם האבא של האחים מסתכל עלינו. עין אחת שלו מוארת. כשמסתכלים על העין המוארת זה נראה כאילו הוא שמח לראות אותנו. העין השנייה חשוכה. כשמסתכלים על העין החשוכה זה נראה כאילו הוא עצוב לראות אותנו.

אם היינו יכולים להיכנס לציור אפשר היה לבדוק: האם המשפחה הזאת רוצה אותנו כאן? האם הם שמחים שבאנו? אבל אנחנו לא יכולים להיכנס לציור. והמשפחה, שבציור, לא יכולה לצאת אלינו. המשפחה שבציור גם לא יכולה לחזור לבית שלה. המשפחה שבציור תמיד עומדת באותו המקום. היא עומדת באותו המקום כי ככה זה ציור. כי בציור דברים לא זזים. המשפחה שבציור תמיד תעמוד בין הבית שלה לביננו.

למדריך המונגש בעמוד היוטיוב אונמות אונמות