כל הטקסטים

אנו רואים בדאגה את המצב כיום כשבארץ הזאת המשופעת מוזאונים ובתים ציבוריים לרב, אין כל מוסד המטפל בהבאת מעשה מעשה היצירה של אמנינו לצבור הרחב.
כל המוסדות הפרטיים והממוסחרים אינם מספקים צרכיה של ארץ תרבותית, ולא ייתכן שלא יהיה מקום שבו יוצגו במרוכז הישגיהם ולבטיהם של אמנינו.

על דוקומנטה 5 מרחפים המות והמין כנושאים עיקריים. המות מוצגי כהמשך טבעי לחיים. אפנת הסמים במערב מטשטשת אצל אמנים הצעירים את הגבול בין ההגיון לחוסר ההגיון, בין מציאות לדמיון, בין חיים להיפנוזה, בין הכרה לחוסר הכרה. המין מוצג כמתח בין שני גופים תוקפניים ותובעניים

אומר האקה: אחת מהנחותי העקריות היא האמונה החזקה שהעולם הינו משהו דינמי, משהו שמשתנה באופן מתמיד. מובן מאליו שהשקפה כזו על העולם אינה חדשה. לפני אלפיים וחמש מאות שנה, הצהיר הרקליטוס שהכל זורם... אמונתי בדגם
של שינוי התפתחה בהסתכלי בנעשה סביבי ובי.

יש אנשים שלא אוהבים את מה שאני עושה, זה נראה להם אורגני מדי, צווחני מדי, נשמט מדי, לא עובר טרנספורמציה מדי ובלי שום טיפה קטנה של מופשטות. הם אלרגיים לעוד אקספרסיה של נועה בצבע הגואש האדום־תמיד שלה היוצא מצינורות פלסטיק, ולדלי שלה עם הצרכים .

אמנות כמו קפסולות סטריליות מאוהבות בהילתיות ומכריחות ניקיון. הרגשתי שאמנות לוקחת מהחיים אבל לפני שהיא "מציגה", "מראה" היא דואגת להוציא את החיים ממנה, הרגשתי שאמנות ממיתה, שאמנות עסוקה בלהמית דברים וניסיתי להחיות בה . 

לפני כשבועיים, ניפגשנו, תמר ואני לשיחה ולהתבוננות בחומרים שיוצגו בתערוכה המתקרבת. בחלקה הגדול של השיחה ניסיתי, קצת התעקשתי, לברר מה בדיוק תמר מצלמת, ולהיכן מפנה מצלמתה?

התערוכה מספרת את קורות חייה ועבודתה המקצועית של צלמת אחת, הצלמת לו לנדאוור. לו לנדאוור לימדה צילום בבצלאל החדש בשנים
1942–1948.

איך קרה שאפילו צלמת אחת לא לימדה אותי צילום?  מדוע את המילה "ארוטי" שמעתי פעמים רבות מידי סביבי בסיטואציית לימוד והוראת הצילום? ומדוע מילה זו אינה בכלל נוכחת בלקסיקון מילותיי?  מדוע הרגשתי מובכת להציג צילום של החלפת חיתול או צילומים בהם אני מניקה במוזיאון תל אביב?

הסתגרות יכולה להיות חדר בביתי, מרפסת, מקלט, גלריה או שטח תחום במוזיאון, פשוט מקום שאוכל לנשום בו בסדר, שיש בו אוויר .
זמן ההסתגרות: ממספר שעות עד שלושה ימים .

הפרספקס הוא החומר האצילי ביותר מבין החומרים הפלסטיים, ואפשר לכנותו ה"זהב" של חומרים אלו. הוא שקוף יותר מזכוכית, מיוצר בצבעים ובגוונים שונים וניתן לניסור, שיוף וליטוש.

למה להתאמץ? האם המובן הוא גם הטוב והיפה? ומה תיקחו אתכם הביתה במקום מחשבה וריגוש מיופי? פיצוח, פרשנות, תפישה בשכל המסוים?
אני יודע, הגמילה קשה. הרי הורגלתם לבהות באמן, לצפות למוצא פיו, לשלוח ידיים לעבר דפי ההסבר, עוד טרם העפתם ולו מבט חטוף אל עבר עבודת האמנות שמולכם.

אבא בעז והחתול אוגוסטוס מתים.
סביב המיטה של אבא בבית החולים רקדו הרופאים לקצב צפצופי המכונות, עד שאלה נדמו, ואז הוא.

אבא בעז והחתול אוגוסטוס מתים.
שמונה קילוגרמים של חתול מפואר עטוי פרווה כתומה ומבריקה, נוזלים מבין האצבעות שלי.